חיפוש
דף הבית גליל
חפש ישוב
קבוצות התיישבות
על הגליל
אירועי עצמאות 65
מאגר משרות בגליל
הטבות ומענקים
חינוך
תחבורה
תרבות
תיירות
כתבות
קישורים

על הגליל

 היסטוריה
גולן

הגולן נקרא כך על שם עיר מקלט שנבנתה בצפונו בימי יהושוע.
העיר העיקרית ברמת הגולן הייתה בעבר גמלא, אולם היא נכבשה ע"י אספסינוס מלך רומי. ישובים עבריים הוקמו ברמת הגולן ביזמתו של הברון רוטשילד, לפני כמאה שנה, אבל ניטשו והרמה עברה לידי סוריה בעקבות ההסכם בין בריטניה לצרפת. אחרי מלחמת העצמאות העמידו בה הסורים חיילים, שצלפו לעבר הישובים היהודיים בבקעת הירדן.
בשנים שלאחר מכן התנכלו הסורים לדיג בכנרת ולעיבוד שדות המושב אלמגור והקיבוצים גונן, משמר הירדן, תל קציר וגדות. בפעולות הגמול פגע צה"ל קשות במוצבים הסוריים, אך מעשי הרצח החבלה וההתנכלויות לא חדלו.
רמת הגולן נכבשה מסוריה על-ידי ישראל במלחמת ששת הימים בשנת 1967 והוחל עליה ממשל צבאי.


גליל

שליש מערי הגליל עתיקות מאוד, ושתיים מהן – צפת וטבריה- נמנות עם ארבע הערים הקדושות שבהן היה כמעט בכל התקופות ישוב יהודי. בימי העלייה הראשונה הוקמו המושבות ראש פינה ויסוד המעלה, ואחריהן במימון הברון רוטשילד ובסיוע הברון הירש הוקמו עוד מס' ישובים.


עמק יזרעאל

עמק יזרעאל היה חבל ארץ חשוב ברוב התקופות הודות לדרך הנוחה שהוא מאפשר בין מישור החוף לבקעת הירדן, דרך זו הייתה המשכה של "דרך הים" למן המאה ה-15 לפני הספירה. בתקופת התנ"ך נתחמה הדרך על ידי הערים מגידו ויזרעאל ובעמק התרחש סיפורה של דבורה הנביאה וסיסרא. במהלך התקופה ההלניסטית ירדה חשיבותו של העמק בעקבות התפתחותה של "דרך החוף" על חשבון "דרך הים" וככל הנראה בתקופת הרומאים החל האזור להתכסות בביצות. בעקבות הביצות וההצפות בעמק ההתיישבות בו פחתה והאזורים היחידים שנותרו מיושבים ומעובדים הם שולי העמק. ההתיישבות המחודשת בעמק החלה באמצע המאה ה-19. היישוב היהודי הראשון שעלה על הקרקע בעמק היה מרחביה שהוקמה ב־1911 על בסיס הכפר הערבי "פולה". על המתיישבים הראשונים בעמק הוטלה המשימה של ייבוש הביצות.
בתקופה הכנענית והישראלית היו בו ישובים פורחים. כשהחלה העלייה החדשה, היה עמק יזרעאל כמעט כולו ביצה גדולה. כסיבה העיקרית לכך מציינים את שיטפונות נחל הקישון, שבאחד מהם טבעו מרכבות סיסרא בימי התנ"ך. הביצות והקדחת הרתיעו את בעלי האדמות הערביים, והקלו על רכישתן בידי יהודים, בעיקר יהושוע חנקין. הכפרים הערביים מצויים עד היום במורדות ההרים, ואילו ישובים יהודיים מפריחים את העמק עצמו.


כנרת

בני אדם התגוררו ליד הכנרת עוד בימי קדם. במערות שבנחל עמוד ישנם שרידים רבים של האדם הקדמון, מתקופת האבן, ובהם גולגולת מפורסמת של "האדם הגלילי". כאשר חולקה הארץ לשבטים, היו הכנרת והחופים סביבה בנחלתו של שבט נפתלי. בתקופת בית שני קמו לחוף הכנרת ישובים רבים, והחשוב בהם הוא העיר טבריה, הקיימת עד היום. לאחר חורבן בית שני נשארו ישובים יהודיים סביב חופי הכנרת, ובחלקם נשארו עד היום שרידים מעניינים של בתי כנסת קדומים. כאשר שלטו המוסלמים בארץ, הקימו הח'ליפים ארמונות חורף על חופי הכנרת, בגלל האקלים הנוח בה. חורבות של ארמון כזה קימות בין גנוסר לחוף טבחה, ליד תל כינרות: זהו ארמון מינים שבבנייתו החל הח'ליף אל-וליד במאה ה-8 לספירה. על שם הארמון קוראים הערבים לכנרת "בחר אל מניה" – ים מניה. צליינים רבים באים מאז מאות שנים לכנרת, שעליה מסופר כי ישו הלך על מימיה.
בראשית ההתיישבות בארץ, בסוף המאה הקודמת, קמו שתי מושבות באזורה המזרחי של הכנרת, אך ננטשו. הקרן הקיימת לישראל רכשה את הקרקעות הראשונות שלה לחופי הכנרת, ושם הוקמו קבוצת כנרת- המשק הראשון, ודגניה- הקיבוץ הראשון.
במלחמת העצמאות התחולל קרב חשוב במבואות קיבוץ דגניה, ועד היום נמצא בחצר המשק הטנק הסורי שפרץ לשם והובס בידי חייל אמיץ. רק במלחמת ששת הימים, כאשר הכוחות הישראלים כבשו את הגולן, השתחררה הכנרת מאימת הפגזות סוריות ודייגים יוצאים למלאכת יומם בבטחה.



 גיאוגרפיה

חלקה הצפוני של ארץ ישראל הוא הפורה ביותר בה, אף על פי שהוא מהווה רק קצת יותר מעשירית משטחה.
החלוקה לאזורים מתבצעת בצורה כזו שבין הרי הגליל להרי השומרון חוצץ עמק יזרעאל רחב הידיים שהוא הגדול מסוגו בארץ ישראל. ואילו בקעת בית הכרם מחלקת את הגליל לשני חלקיו הגליל התחתון (הדרומי) והגליל העליון (צפוני), הראשון מצוי כולו בשטחה של מדינת ישראל, והאחרון משתרע צפונה עד הנהר ליטאני שבתחום לבנון. מצפון לבקעת בית הכרם משתרע הגליל העליון. הגליל התחתון מתרומם במדרון תלול מעל לעמק יזרעאל. ימת הכנרת משתרעת בין הרי הגליל במערב והרי הגולן במזרח.


גולן

הגולן הינו חבל הארץ הצפוני ביותר והמזרחי ביותר במדינת ישראל, והיחיד מבין אזורי המדינה המצוי מזרחית לבקעת הירדן. גבולות הגולן משתרעים מהחרמון ונחל סער בצפון, דרך נחל רוקד ונחל עלן במזרח, משם לנחל הירמוך בדרום ואל עמק החולה במערב. שטחו של הגולן 1190 קמ"ר, אורכו 78 ק"מ ורוחבו המירבי 24 ק"מ. 

כשמדברים על רמת הגולן, מתכוונים בדרך כלל לשני אזורים שונים מאוד באופיים: האזור הראשון הוא הגולן, שהוא רמה, כלומר אזור גבוה שפני השטח שלו מישוריים,סלעי רמת הגולן הם סלעי בזלת שנוצרו בהתפרצויות געשיות שהיו באזור לפני שנים רבות. עד היום ניתן למצוא בגולן הרי געש כבויים, כגון - הר פרס, הר יוסיפון והר בנטל. סלעי הבזלת בולטים מאוד בצבעם השחור הכהה ובנקבים המופיעים על פניהם, נקבים אלה נוצרו עם התקררות הלבה ויציאת האדים מתוכם. 

בחלקו המערבי של הגולן יש מדרונות תלולים ומצוקים שנמשכים עד לעמקי הצפון. את המדרונות חוצים נחלי איתן רבים שמימיהם זורמים אל הכנרת. האזור השני, מצפון לרמת הגולן הוא רכס החרמון. החרמון בנוי כולו מאבן גיר שמקורה ביצורים ימיים בעלי קונכיות ששקעו במי הים הקדום - טתיס.
שנים רבות הצטברו הקונכיות על הקרקעית ויצרו את אבן הגיר. סלעי גיר עוברים לעתים תהליכי התמוססות במים. תהליכים אלה מותירים צורות נוף ייחודיות שנקראות צורות נוף קרסטיות. בהר חרמון ניתן לראות צורות נוף קרסטיות כגון מערות, גושי סלעים (הסלע נחשף בצורת גושים, ולפעמים אף נראים כפסלים ענקיים!), מחילות תת-קרקעיות ודולינות (כאשר מחילה תת-קרקעית מתמוטטת, נוצר על פני השטח מעין מכתש קטן - דולינה). יש מדמים את החרמון למעין ספוג עשוי מחילות- מחילות, שבזכות הסדקים הרבים שלו יכול לספוג הרבה מים. ואכן הרבה מים נאגרים במי תהום בחרמון וזורמים החוצה במעיינות הרבים שלרגליו.


גליל

ההרים בגליל העליון מתנשאים במדרון תלול, המבליט את העובדה שפסגות הגליל העליון גבוהות מאלו של הגליל התחתון. המרחק האווירי בין אלה לאלה רק 11 ק"מ. הגבוה בהרי הגליל העליון הוא הר מירון. הגליל העליון הוא האזור ההררי ביותר בארץ ישראל, ומשום כך שרדו בו כפרים יהודיים עד סוף ימי הביניים. הגליל משתרע מחוף הים וסולם צור עד שקע הירדן. פזורים בו הרי געש כבויים, ופוקדות אותו רעידות אדמה חזקות ביחס. למשל, בשנים 1759 ו-1837 החריבו רעידות האדמה את צפת ואת טבריה.


עמק יזרעאל

העמק חוצה את כל ההר ומחבר את השפלות של מפרץ חיפה עם עמק בית שאן. שטח העמק כ-900 קמ"ר. בעבר היה עמק יזרעאל הדרך הראשית משפלת החוף לדמשק, תדמור ועמק הפרת, וחשיבותו הייתה רבה למדינות שמדרום ומצפון ליהודה.


כנרת

בחופה הדרומי שוכן עמק הירדן, ומצפונה מגיע אליה נחל הירדן העליון, שהוא מקור מימיה העיקרי. הכינרת נמצאת קצת יותר מ-200 מ' מתחת לפני הים. מלבד הירדן זורמים אליה מי הנחלים שבהרים הסמוכים.
בחוף הכנרת יש גם מעיינות, ובהם מעיינות חמים- למשל חמי טבריה. מפלס הכנרת משתנה בהתאם לכמות הגשמים העונתית ולכמות השאיבה שלנו ממנה, אך הוא יורד בהתמדה. הסיבה לכך היא שמהכנרת, שהיא אחד ממאגרי המים הגדולים בארץ, נשאבת כל שנה אותה כמות מים, בעוד שכמות המים הנכנסים לתוכה משתנה באופן חד. כך קרה שבמשך שנים רבות נשאבו ממנה מים רבים מכפי שנוספו אליה, ולכן הים נסוג וגובה פני המים יורד והולך.



 דמוגרפיה
בדווים בגליל

יישובי הבדווים בגליל כיום כוללים יישובים ספונטאניים, שנוצרו על-ידי הבדווים בתהליך ההדרגתי של המעבר ממגורים באוהל למגורי קבע בפחונים או במבני אבן, ויישובים מתוכננים, שהוקמו על-ידי המדינה. חלק מהיישובים הספונטאניים קיבלו בדיעבד הכרה ממשלתית והפכו ליישובים מוכרים, הנהנים מתשתית מסודרת ומשירותים חיוניים.
במשך השנים עברו הבדווים בגליל מנדידה והתבססות על מרעה ומעשי שוד וביזה להתיישבות קבע, ולהסתמכות על ענפי פרנסה אחרים. תהליך זה נבע ממספר גורמים עיקריים:
כבר בתקופת המנדט הבריטי הוחל פיקוח הדוק על הבדווים בגליל, על מנת להשפיע על מעברם להתיישבות קבע. הקרבה הגיאוגרפית למוקדי תעשייה במפרץ חיפה ותנאי הטבע והאקלים בגליל מנעו הצורך בנדידה עם העדרים למרחקים והאיצו את תהליך ההתיישבות. גודלה המצומצם של האוכלוסייה הבדווית בגליל והרכבה, הכולל יוצאי שבטים רבים, ופיזורה הגיאוגרפי, החלישו את כוחה הצבאי והפוליטי. התיישבות הקבע אפשרה נשואי תערובת ביניהם לבין הפלאחים וגרמה להם לאמץ יותר ויותר היבטים של עבודת האדמה.
התרחבות ההתיישבות היהודית והערבית בגליל הביאה להפיכת כל שטחי המרעה לשטחים כלכליים, לשטחי התיישבות עירונית ולאזורי תעשייה.


צ'רקסים בגליל

מן ההתיישבות האד'גאית שרדו שני יישובים - ריחניה וכפר-קמה. בני האד'גה זכו לאדמות מטעם השלטון העות'מאני. בתחילה ניסו לחיות מגידול בעלי-חיים, אולם שכניהם הבדווים התנכלו ליישוב, ועד מהרה נאלצו לעבור לגידולי שדה לצד גידול בעלי-חיים, ולארגן שמירה ואבטחה ליישוב. ההתנגשויות עם הבדווים לבשו צורות אלימות, עד שלבסוף קיבלו הבדווים את החיים לצד האד'גאים כעובדה. כיום נהנה כפר-קמה ממעמד של רשות מקומית.


הדרוזים בצפון

הדרוזים בישראל מונים קרוב למאה אלף תושבים.
הדרוזים מתגוררים בשמונה עשר כפרים בגליל ובכרמל (2 כפרים), עיר אחת (שפרעם) וארבעה כפרים בצפון רמת הגולן. הדרוזים בגליל קיימים מאז ראשית הדת הדרוזית במאה האחד עשרה. אלה שבכרמל באו מלבנון וצפון סוריה, והדבר ניכר במבטא שלהם.
הדרוזים בישראל הם חלק מעדה גדולה יותר הקיימת בעיקר בסוריה (הר הדרוזי בדרום סוריה) ובלבנון (הר שוף). ישנם קהילות דרוזיות גם בירדן, אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית ובארצות אחרות בעולם.
הדרוזים בישראל משרתים שרות חובה בצה"ל מאז 1956. מאז 1957 הם מוכרים בישראל כעדה נפרדת. ב-1962 הוקם לראשונה בישראל בית דין שרעי לדרוזים ומונו קאדים דרוזים.
למרות השינויים התרבותיים והכלכליים במדינה ובקרב הדרוזים עצמם, הדרוזים ממשיכים להיות אוכלוסיה כפרית שהחמולה והמשפחה הם שני יסודות עיקרים בה. הדרוזים אינם יותר חקלאיים והעיסוק העיקרי כיום של הדרוזים הוא השירות בזרועות הביטחון השונים בארץ.


יהודים בגולן

כיום חיים בגולן כ-35,000 תושבים. התושבים היהודים, כ 18,000 איש, מפוזרים ב-32 יישובים כפריים (ביניהם - מבוא חמה, אפיק, קשת, אבני אית"ן, רמת מגשימים ונווה אטי"ב) וביישוב עירוני אחד - קצרין. היישובים היהודיים מפוזרים על פני כל רמת הגולן.


צ'רקסים בגולן

בני האד'גה הגיעו לגולן בעידודם ובהכוונתם של העות'מאנים, שרצו להפכם לתריס ומגן מול הבדווים. בני האד'גה, אשר מצאו את רמת הגולן ריקה מאוכלוסייה, הקימו 12 כפרים שהפכו ליישובים תוססים. המאבק האלים שהתפתח בתחילה בינם לבין הבדווים הסתיים בניצחון האד'גה ובכינון חיי שלום ביניהם.
כפרי האד'גה, שנודעו בבתי הבזלת וגגות הרעפים האדומים שלהם, התפתחו היטב לאחר סיום המנדט הצרפתי. עם כיבוש רמת הגולן על-ידי ישראל נטשו כל בני האד'גה את כפריהם, והם יושבים סביב דמשק ובפרבריה.